אין גיל לפסטיגל

אנחנו הולכים אליו כל שנה, אנחנו נהנים ממנו כל שנה, אנחנו רואים שם את כל מי שאנחנו אוהבים, והוא כמעט אף פעם לא מאכזב.

אני לא אגיד שלא נהנתי בפעמים האחרונות, אבל קצת פחות. הוא לא היה יפה כמו פעם, כבר לא נמשכתי אליו ויותר מהכל- התאכזבתי.

אז אני מדברת על הפסטיגל, על המופע העצום והמושקע שאני רואה כבר מגיל קטן ולא מפסידה אף שנה.

כמעט כל ילד ואפילו הרבה מבוגרים הולכים אליו ונהנים מכל רגע. אז על מה כבר יש לי לכתוב? על זה שאני נהנת ואוהבת כבר רשמתי, על זה שאני מדקלמת את כל השירים עוד לפני הפסטיגל ובפסטיגל עצמו אני שרה כמו כל הילדים הקטנים סיפרתי עכשיו.

הסיבה שבגללה התחלתי לכתוב היא שהייתי השבוע בפסטיגל ולקראת הסוף שלו אמרו שמי שרוצה יש בחנויות את התלבושות של הפסטיגל, ואמרתי לעצמי ״איזה תלבושות? לקחו חצאית וחולצת בטן וקראו לזה תלבושת של פסטיגל!״. התעצבנתי מאוד כי כשאני הייתי קטנה היו לנו ממש תחפושות, כאלה אמיתיות, של גיבורי על עם גלימה, שמלה ארוכה ונפוחה עם כתר ושרביט של נסיכה...

התחלתי לחשוב על הפסטיגל פעם והיום, שפעם היו פסטיגלים דמיונים על סיפורים מהאגדות- דברים שילדים אוהבים ומתעניינים בהם, היו שירים שעד היום כל ילד זוכר ויודע בעל פה (שלוש חברות, נערה חשמלית, נומה נומה היי ...) . היה כיף לבוא לפסטיגל כי זה היה ממש חוויה שאי אפשר לשכוח! היה דרקון ענק על הבמה, היו אנשים שעפו, היו לוליינים, היה פסטיגל!

פעם, בהצצה שמעלים לVOD היו קטעים קטנים מהמופע

אבל רק כדי לדעת פחות או יותר את העלילה. השנה בהצצה,

הם פשוט אמרו מילה במילה בפסטיגל עצמו והדבר היחיד

שלא היה בהצצה זה הסוף (שהיה ברור), וכמה שירים שלא

השמיעו בהצצה (שדי הרס כי הכי כיף ללמוד את השירים

לפני וכשיש את השיר להיות הכי שמח שאתה יודע את המילים).

ועוד משהו שעלה לי בראש בזמן שאני כותבת, אני גדלתי על כל

הכיף והשמחה שיש בפסטיגל, על המחשבה שבפסטיגל יש את כל מה שלא יכול לקרות, כל החלומות והדברים הדמיוניים. וככל שהשנים עוברות הפסטיגלים נהיים פחות כמו אלה שאני גדלתי עליהם, ויש לזה מלא סיבות, ואני חושבת לעצמי- מה הילדים הקטנים, שגדלים על הפסטגלים העכשווים יזכרו כשהם יהיו גדולים?

הם יזכרו את הפסטיגל כמופע שאנשים שרים בו, כמו מחזמר, בפורים הם ילבשו חצאית וחולצת בטן ויקראו לזה ״תחפושת של פסטיגל״, הם לא חווים את כל הכיף שהיה פעם..

אז כן, אני לגמרי ילדת פסטגלים ועם כמה שאני חושבת שדברים השתנו ולא בהכרח לטובה אני אמשיך ללכת לפסטיגל ולראות את הסיפור שיבחרו להציג לי כל שנה מחדש, אני אמשיך לשמוע את השירים ולדעת אותם בעל פה, כי איך אומרים, אין גיל לפסטיגל!